דף הבית
אודות
פרויקטים
תעודות והסמכות
מאמרים
צור קשר
   


בטון

הבסיס לבטון הוא מלט - חומר דבק המתקשה לאחר ערבובו במים. מהמלט מכינים גם תערובות טיט וטיח לשימוש בבניין. חומרים דמויי מלט ידועים לאנושות מהיום הראשון בו החלו לבנות באבן, והשימוש בהם התרחב מאוד בתקופת הרומאים.

המלט המודרני הומצא רק בשנת 1824 על ידי בנאי בריטי, ששמו היה ג'וסף אספדין (Joseph Aspdin). אספדין ערבב אבן גיר עם חרסית, חימם את התערובת בתנור ביתי ולאחר השריפה טחן אותה לאבקה. לחומר החדש קרא 'מלט פורטלנד', כמחווה לאבני הבנייה המשובחות שסותתו בעיר פורטלנד, אנגליה. החומרים בהם השתמש אספדין משמשים עד היום כבסיס לייצור מלט, עם תוספים שונים.

בארץ מיוצר המלט במפעלי נשר, שעיקר הייצור הוא של מלט אפור. הבטון נוצר מערבוב מלט עם חול וחצץ והרטבת התערובת. בשלב ההכנה הבטון רך וניתן לעיצוב בתוך תבניות. לאחר היציקה הבטון מתקשה מקבל את תצורתו ומוכן לשימוש.

היחס הרגיל בין המלט לחומרים האחרים בבטון הוא 1:3:3 (חלק אחד מלט לשלושה חלקי חצץ ושלושה חלקי חול). אם נרצה בטון חזק יותר, נקטין את כמות החומרים האחרים עד ליחס של 1:2.5:2.5. הבטון החזק ישמש במקומות בהם מופעל לחץ על היציקה, כמו בקירות תומכים, בעוד הבטון הרגיל משמש ליציקה של משטחים המונחים על פני הקרקע. העובי המקובל ליציקת משטחי בטון נע בין 6 ל-10 ס"מ, תלוי באינטנסיביות השימוש העתידי. כדי לקשור את יציקת הבטון שלא תשבר, מכניסים לתוכה רשת ברזל.
חזור לדף מאמרים